אמארה(אסיר) נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

אדם נס מניידת משטרה הדולקת אחריו ולא מציית לאותות שוטרים הקוראים ומסמנים לו לעצור. במהלך מנוסתו הוא נוהג ברכב בנהיגה פרועה ותוך סיכון חיי אדם. הוא עוקף עקיפות מסוכנות, חוצה ארבע צמתים ברמזור אדום ופורץ שלושה מחסומים משטרתיים תוך שהוא עולה עם רכבו על דוקרנים שנפרסו לרוחב הכביש. לאחר עלייתו בפעם השלישית על מחסום דוקרנים, הוא ממשיך בנסיעה ומתנגש בניידת משטרתית שחנתה בסמוך למחסום.

האם זכאי אותו אדם, שנפצע בתאונה, לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן "חוק הפיצויים")?

זוהי השאלה העומדת לדיון בפסק דין זה.

על פי הסדר דיוני שהושג בין הצדדים, הואיל והתובע הורשע בפלילים ודינו נגזר, והואיל ומדובר בשאלה משפטית בעיקרה, הוסכם כי בית המשפט יכריע בשאלת החבות על סמך טענות הצדדים בכתב, אליהם יצורפו מסמכים מתיק המשטרה ומתיק בית המשפט בו התנהל ההליך הפלילי נגד התובע.

העובדות

התובע הועמד לדין, הורשע ודינו נגזר בכל הנוגע לאירוע נשוא ענייננו. מדובר בתיק (מחוזי נצרת) פ88/08, מדינת ישראל נ' בילאל נעסי וזייד אמארה. בנסיבות אלה ועל פי הסכמת הצדדים ומשלא נשמעו בפני עדויות, יש לקבל, כממצאים עובדתיים, את העובדות אשר פורטו בכתב האישום המתוקן שהוגש נגד התובע ביום 26.2.2009 (להלן "כתב האישום"), אלה העובדות בהן הודה התובע ושעל בסיסן הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

על פי כתב האישום, ביום 28.6.2008 בסמוך לשעה 04:00 נהג חברו של התובע - בילאל נעסי (הנאשם מס' 1 על פי כתב האישום, להלן "הנאשם מס' 1") ברכב בכביש 90, מכיוון צומת צמח לטבריה. הנאשם מס' 1 נהג בפראות ובמהירות מופרזת כשהוא עובר מנתיב לנתיב, שוטר תנועה ששהה במקום כרז לו לעצור בצד הדרך, הנאשם מס' 1 התעלם מהוראותיו והמשיך בנהיגתו הפרועה, כאשר ניידת המשטרה דולקת אחריו. בהגיעו לרח' הבנים בטבריה פנה הנאשם מס' 1 דרומה ונסע בחזרה לכיוון צומת צמח.

בשלב זה הצטרף למרדף הנאשם מס' 2 - הוא התובע ענייננו. התובע, אשר ניסה לעזור לחברו, עקף את ניידת התנועה בצורה אשר סיכנה אותה וגרמה לה לרדת לשולי הכביש. התובע והנאשם מס' 1 נהגו בנהיגה פרועה ובמהירות מופרזת, בזה אחר זה, תוך שהם עוקפים כלי רכב למרות שהנתיב הנגדי לא היה פנוי, ותוך שהם גורמים לכלי רכב שהגיעו ממול לסטות לשולי הדרך. בצומת כנרת פנו התובע והנאשם מס' 1 ימינה ובהמשך פנו שמאלה בצומת אלומות, כאשר בכל אותה עת דלקה אחריהם ניידת התנועה, כשאורותיה הכחולים מהבהבים וכשהשוטר כורז להם ומסמן להם לעצור באמצעות אורות הניידת.

בעקבות דיווחי שוטר התנועה נערכה המשטרה והציבה מחסומים במספר צמתים במטרה לעצור את השניים. משהגיעו לצומת גני איילון, שם פרסה המשטרה דוקרנים לרוחב הכביש והונחו פנסי אורות כחולים מהבהבים, סימנו השוטרים באמצעות פנס לשניים לעצור, אך אלה התעלמו מהוראות השוטרים ופרצו את המחסום בנהיגה מהירה, תוך שהם עולים על הדוקרנים.

בגלגלי רכב הנאשם מס' 1 נגרם תקר והוא נאלץ לעצור בשולי הדרך, עזב את הרכב וברח.

באשר לתובע - הוא המשיך בנסיעתו הפרועה והגיע לצומת פורייה, שם הוצב מחסום נוסף והוצבו דוקרנים לרוחב הכביש, כאשר במקום עמדה ניידת משטרה עם אורות כחולים מהבהבים. השוטרים במחסום סימנו לתובע, באמצעות פנס, לעצור, אך הוא שוב התעלם מהוראותיהם, פרץ את המחסום, עלה על הדוקרנים והמשיך בדהרתו. השוטרים עלו לניידת ודלקו אחריו. התובע נמלט לכיוון צומת בית רימון ובהגיעו לצומת גבעת אבני חצה את הצומת תוך אי ציות לרמזור אדום. לאחר מן המשיך התובע וחצה בדהרה שלושה צמתים נוספים תוך אי ציות לרמזור אדום: צומת גולני, צומת שמשון וצומת טורעאן.

בהגיעו לצומת בית רימון, שם הוצב מחסום נוסף שכלל פריסת דוקרנים לרוחב הכביש, עלה התובע על הדוקרנים, המשיך בנסיעה והתנגש בניידת משטרתית שחנתה בסמוך למחסום. כתוצאה מכך, נפגעה שוטרת שישבה בניידת באותה עת.

על יסוד עובדות אלה הורשע התובע, על פי הודאתו, בעבירות הבאות: סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, אי ציות לאות שניתן על ידי שוטר במדים, עקיפה כשהדרך לא פנויה, אי ציות להוראות תמרור (רמזור) ופציעה בנסיבות מחמירות.

היות התאונה "תאונת דרכים" על פי חוק הפיצויים

הנתבעת איננה חולקת בסיכומיה על טענת התובע ולפיה התאונה (התנגשות רכב התובע בניידת המשטרה) הינה תאונת דרכים על פי ההגדרה הבסיסית שבסעיף 1 לחוק הפיצויים (ראה סעיף 3 לסיכומים).

אכן, מדובר במאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. בכתב האישום אמנם לא צוין כי התובע נפגע בתאונה, אולם הדבר עלה בטיעוני הצדדים לעונש וגם בגזר הדין צוין כי התובע נפגע, אם כי הפגיעה "אינה קשה כפי שמבקש הסנגור לציירה" (סעיף 6 סייפא לגזר הדין). מכל מקום, הנתבעת איננה חולקת בסיכומיה על הטענה שנגרם לתובע נזק גוף עקב התאונה.

מעובדות המקרה, כפי שתוארו בכתב האישום, עולה כי אין מדובר ב- "מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם", כלשון החזקה הממעטת שבסעיף 1 לחוק הפיצויים. לעניין זה יש להזכיר כי "אותו אדם" הוא הנפגע, משמע - התובע בענייננו.

השאלה העולה לדיון, אפוא, איננה האם התאונה הינה "תאונת דרכים", אלא האם בנסיבות העניין התובע זכאי לפיצויים על נזקי הגוף שנגרמו לו, שמא יש לשלול ממנו את הזכאות לפיצויים.